שלופה נ' בנק אגוד לישראל בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר התקרה לפסיקתי הועמדה על הסך 15,000 ₪ ותוך הסכמה כי פסק הדין ינומק בקצרה.

1. התביעה הינה תביעת לשון הרע, שהוגשה במקורה על סך של 160,000 ₪ (תוך העמדתה על סך של 77,000 ₪ לצורכי אגרה), וזאת על בסיס טענת התובעת כי ביום 6.4.11 החזיר הבנק הנתבע שיק על סך 750 ₪ בציון "אכ"מ" וזאת כאשר חשבון התובעת עמד במסגרת האשראי והיה לשיק זה כיסוי (להלן: "הארוע העיקרי").

הבנק מודה כי ארעה טעות באותו יום, שכן שיק אחר שהוצג לפירעון טרם זמנו, כובד על ידו ובשל כך לא כובד השיק נשוא הארוע העיקרי. הבנק הכיר מיד בטעותו זו וביום 12.4.2011 הוציא לתובעת מכתב (נספח "ח" לכתב התביעה) שבו הוא מודה בטעות, מתנצל על אי הנעימות שהיא גרמה לתובעת ותיקן את הטעות תוך גירעת השיק מרשימת השיקים המסורבים. הבנק גם הציע, במידת הצורך, להוציא מכתב הבהרה למוטב השיק.

2. לטענת התובעת בכתב התביעה, הארוע העיקרי התווסף לארוע קודם (להלן: "הארוע הראשון") אשר ארע ביום 9.2.2010 כאשר הבנק החזיר שני שיקים שלה בציון "אכ"מ" על אף שבהתאם להסכמות בין הצדדים, ניתן היה לכבד את השיקים או לפחות אחד מהם שכן, החריגה ממסגרת האשראי המאושרת (שעמדה על 3,500 ₪) בצירוף הסכמה שניתנה על ידי הבנק לחריגה עד 1,000 ₪ (כנגד הפקדת הסכום לאחר יום), היתה קטנה ביותר ולא חייבה את החזרת שני השיקים.

3. בעקבות שני ארועים אלו, הוגשה התביעה. במהלך גיבוש ההסדר הדיוני הוסכם בין הצדדים כי התובעת תוכל להוסיף לטיעוניה לפסק הדין שינתן על דרך הפשרה, גם טענות נוספות שהתגבשו לאחר הגשת התביעה, על רקע המשך התנהלות הצדדים (ללא תיקון כתב התביעה), כאשר הוסכם כי פסק הדין שינתן יהא לסלוק סופי מלא ומוחלט של טענות התובעת כנגד הנתבע.

4. לטענת התובעת, כפי שזו פורטה בסיכומיה, הנתבע המשיך להתעמר בה, וסירב לכבד שיק על סך 1,000 ₪ שהופקד ביום 3.10.11 על אף שביקשה מסגרת אשראי זמני, אולם הנתבע סירב לאשר את האשראי ללא כל הצדקה, וזאת כל עוד התובעת לא תסכים לוותר על תביעתה כלפי הנתבע.

כמו כן טוענת התובעת לארועים נוספים שהם: האחד, סירוב הנתבע לאשר את המשך מסגרת האשראי בחשבון שהסתיימה ביום 9.11.11, וזאת מבלי לתת טעם של ממש ומבלי שתנאיה או מצבה הכלכלי של התובעת, השתנה מאז הוקצתה מסגרת האשראי, ואף סירב לבקשתה לצמצם את מסגרת האשראי בהדרגה, על מנת לאפשר לה להיערך לניהול החשבון ללא אשראי בכלל.

כמו כן מלינה התובעת על כך שהנתבע סירב להנפיק לה שני פנקסי שיקים על פי בקשתה מיום 14.12.11 וזאת על אף שחשבונה עמד ביתרת זכות, זאת ללא הצדקה ובניגוד להוראות הדין והחובות המוטלות על הבנק מכח החוק והפסיקה.

5. בסך הכל מתיחסת התובעת בסיכום טיעוניה לששה אירועים שונים (ארבעה הנוגעים להחזרת שיקים/הוראת קבע, סירוב להקצות מסגרת אשראי, וסירוב להנפיק פנקסי שיקים).

בגין הארועים הנוגעים להחזרת שיקים/הוראת קבע ללא הצדקה ובניגוד לדין, טוענת התובעת כי ארבעת המקרים המנויים על ידה, עולים כדי פרסום לשון הרע ומזכים את התובעת בפיצויים ללא צורך בהוכחת נזק וזאת בהסתמך על פסיקת בית המשפט בת.א. (ת"א) 70402/00 גלוב קונטרקטינג אינק נ' בנק לאומי בע"מ (13.2.02) וכן ת.א (ת"א) 25788/06 מעלה השרון (בנין והשקעות) בע"מ נ' בנק פועלים בע"מ (9.9.07).

לטעמה של התובעת לאור הישנות המקרים ולאור תצהירו של המוטב על פי השיק נשוא הארוע העיקרי כי אי כיבוד השיק גרם לפגיעה קשה באמון שנתן בתובעת ואף לקושי שלו מול צד ג' אחר אליו הוסב השיק, וכן לאור סירוב הבנק להקצות לה אשראי ולהנפיק לה פנקסי שיקים ללא הצדקה, ובניגוד לחובותיו כלפיה, יש לפסוק לזכותה את הסכום המירבי שנקבע כתקרה לפסיקת בית המשפט.

6. הנתבע מצידו טוען כי מלבד הארוע העיקרי שעניינו אי כיבוד שיק על סך 750 ₪ מתוך טעות בתום לב של הנתבע, כל שאר התביעה מקורה באירועים חסרי כל אחיזה ממשית בעובדות ובדין והם הוספו על ידי התובעת רק כדי ליצור "נפח" של ארועים בנסיון להצדיק את תביעתה המופרכת והמופרזת.

כאמור לעיל הנתבע הודה בטעותו באופן מיידי ואף מסר לידי התובעת את המכתב נספח ח' לכתב התביעה ובכך התקיימה לטענתו הגנת סעיף 19(4) לחוק איסור לשון הרע התשכ"א-1965 (להלן: "החוק").

הנתבע משווה את המקרה שבפנינו למקרה שנדון בתא"מ (י-ם) 3955-11-10 עו"ד ביטון נ' פרנקל ואגודת מגן דוד אדום (7.7.11) אשר בו נדחתה תביעה לפיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ אשר הוגשה בעקבות הטלת עיקול על סך 819.38 ₪ על חשבון התובע, מתוך טעות. לטענת הנתבע הנסיבות במקרה שבפנינו עוד קלות בהרבה מאלו שנדונו שם, ויש לאמץ גם כאן את עמדת כב' השופטת בר אשר-צבן, לפיה תקלה בתום לב הנוגעת לסכום כה זניח, אשר תוקנה כעבור ימים בודדים, אין לראותה כגורמת פגיעה בשמו הטוב של האדם אשר ביחס אליו נעשתה אותה טעות או תקלה.

7. הנתבע מוסיף וטוען כי ממידע הקיים באינטרנט, עולה כי התובעת מעורבת ב- 5 הליכים משפטיים שונים, כאשר אחד מהם מעלה דמיון רב לתביעה דנן. המדובר בתביעה קטנה שהגישה התובעת נגד עירית בני ברק לפיצוי כספי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בשל הליכי גביה שנקטה העיריה כנגד בעלה של התובעת, שלא כדין (תביעה זו נמחקה מהטעם שההכרעה בשאלה באם דו"חות החניה ניתנו כדין, אינה בסמכות בית משפט לתביעות קטנות).

8. לאחר עיון מדוקדק במלוא טיעוני הצדדים וסיכומיהם ובמסמכים השונים שהגישה התובעת לתמיכה בטענותיה, אני סבורה כי מעבר לאותו ארוע עיקרי שמקורו בטעות של הנתבע, לא הוכיחה התובעת כי הנתבע פעל שלא כדין בענייניה. יחד עם זאת אין ספק כי השתלשלות האירועים כפי שמפורטת על ידי התובעת, מותירה את התחושה וההתרשמות שהנתבע, לאור הגשת התביעה שנראתה לו כמוגזמת ומופרזת ביחס לארוע הנקודתי שארע בארוע המקורי, החליט לפעול בעניינה של התובעת "על פי הספר", מבלי להיעתר לאיזה מבקשות התובעת בנוגע להמשך ניהול חשבונה.

אין בכוונתי להיכנס לניתוח מפורט של כל אחד מהאירועים הנוספים מעבר לאירוע העיקרי, אולם אציין ביחס לאירוע הראשון, כי קיים בסיס לטענת התובעת שהנתבע סרב לגלות גמישות מסוימת כלפיה כפי שנהג לעשות קודם לכן (והדבר עולה גם מהאמור במכתבו מיום 15.2.10 – נספח "ה" לכתב התביעה), גמישות שהיתה מאפשרת החזרה של אחד מהשיקים נשוא אותו ארוע בלבד. באם היה פועל כך הבנק, החריגה ממסגרת האשראי המאושרת בצירוף 1,000 ₪, היתה מינימלית ביותר ובסדר גודל של שקלים בודדים. יחד עם זאת, אין בקביעתי זו כדי לומר שהשיקים נשוא האירוע הראשון סורבו שלא כדין.

9. באשר לשאר האירועים, עצם העובדה שהנתבע בחר לגלות כלפי התובעת גישה נוקדנית ודווקנית ביחס להמשך ניהול החשבון לאחר הארוע העיקרי ותגובתה של התובעת לארוע זה, אין בה להנביע את מסקנת התובעת כי מדובר בהתנהלות שאינה כדין. הסברי הנתבע לסירוב להמשיך ולהעמיד אשראי ולהנפיק פנקסי שיקים לאור ההתנהלות בחשבון שהביאה לחריגות ממסגרת האשראי מספר פעמים (אפילו מדובר בחריגות לא משמעותיות), עומדים בדרישות הדין והנוהל והתובעת לא שכנעה אותי אחרת.

הציפייה לגמישות מצד הנתבע והתחשבות בתובעת ובנסיבותיה האישיות (שהועלו פעם אחר פעם על ידה, לרבות בכתב התביעה) ולאור ניהול חשבון במשך 6 שנים קודם לארועים נשוא התביעה, אינה מחייבת את הנתבע לסטות מנוהלי עבודתו ומהוראות הדין החלות עליו. ממילא כפי שטען הנתבע, לא היה בהתנהלות זו (להבדיל מהחזרת השיק נשוא הארוע העיקרי) כדי לגרום לתובעת נזק כלשהו ולא שוכנעתי כי החלטת התובעת לעבור ולנהל את חשבונה בסניף אחר, הינה החלטה המעידה על עוגמת נפש כטענת התובעת. אין ספק שמעבר מבנק אחד לשני יש בו אולי כדי לגרום לטרחה מסוימת אולם מצד שני, יתכן ואותו מעבר דווקא היטיב עם התובעת ולא גרם לה נזק כלשהו (לא הובאו בפני כל נתונים המוכיחים אחרת).